עד היכן נוכל לחקור?

בשיעור הקודם עסקנו באחד הנושאים היותר מורכבים בתפיסת עולמה של היהדות, הגדרת הזמן ומהותו. אחת הטענות שניסיתי לטעון בשיעור היא שהקב"ה נמצא ופועל מעל הזמן הידוע לנו ולכן ממילא כל ההגדרות שבהן אנו משתמשים על עבר, הווה ועתיד, לא רק ש"לא משפיעות עליו" אלא שלא קיימות כלל לגביו. כמו כן טענתי שקשה לנו מאוד, כבני אדם החיים תחת מגבלות הזמן, להבין את משמעותו של הביטוי "להיות מעל הזמן" או הרבה ביטויים נוספים הקשורים לאלוקות.

בעקבות הדברים הללו בהחלט מתעוררת התלבטות לגבי עצם השאלות עצמן. האם יש מקום לשאול שאלות מסוג זה? האם יש טעם לנסות ולהבין מושגים מורכבים או חסרי הבנה שאין לנו גישה אליהם? האם יש דרך הנכונה להתמודדות או להבנה של סוגיות עמוקות מעין אלה? אין הכוונה לעצם השאלה האמונית או עיסוק בהתלבטות עצמה, לדעתי כבר הוכחנו מספר פעמים שיש להעלות את השאלות האמוניות ולדון בהם כמיטב יכולתינו, מתוך ראיה אמיתית ומציאותית של המגבלות של השכל האנושי וקבלה ללא סייג של עצם העובדה שהדברים נכונים. חובה עלינו להעמיק בעניינים האלוקיים ולהגיע בהם רחוק ועמוק ככל שאנו יכולים. הכוונה בהתלבטות היא לשאלות ולמושגים מורכבים וחסרי יכולת הבנה אנושית לכאורה, האם יש עניין ודרך לגשת לנושאים אלו או שעדיף לעסוק בדברים אותם אנחנו מבינים?

בראש ובראשונה נביא שתי אימרות של חז"ל הנוגעות לנושאים מעין אילו:

הגמרא במסכת חגיגה, דף יג' עמ' א', מביאה אימרה מעניינת בהקשר זה:
"ואמר רב אחא בר יעקב: עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות, דכתיב: "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא". עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך - אין לך רשות לדבר, שכן כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן"

ניתן ללמוד מדברי הגמרא שיש דברים שבהם אין אנו רשאים לחקור. מהם בדיוק אותם דברים? למה מתייחסת הגמרא? דברים דומים ניתן למצוא גם במדרש רבה על בראשית, כאשר שם עוסקים הדברים בעיקר בזמן שקדם למעשה בראשית. מצד שני אנו יודעים שהתורה עוסקת במקומות רבים במושגים עמוקים עד מאוד, ותורת הסוד אף מסבירה בפרוטרוט תהליכים כמו תהליך הבריאה, הרצונות האלוקיים וכדומה...

נדמה לי שההסבר טמון באופי החקירה. ישנן דרכים שונות שבהן ניתן לגשת לעיסוק בסוגיות עמוקות אלו, הדבר מזכיר את הגישה לנושא "ביקורת המקרא". אחת הדרכים הבסיסיות של העיסוק בתנ"ך הוא העלאת קושיות ואי הבנות בפסוקים- כאשר פעמים רבות אי ההבנות הללו מקבילות לשאלות שאותן מעלים מבקרי המקרא בספריהן . פעמים רבות נשאלים הרבנים העוסקים בסוגיות אלה מה ההבדל בניהם לבין מבקרי המקרא, הרי גם אלו וגם אלו עוסקים בשאלות קשות ומבררים בכוח השכל בעיות אמונה והתנהגות של גדולי עולם בתנ"ך? נדמה שהתשובה הטובה ביותר לשאלה הזו היא עצם החיפוש, מה בדיוק מחפש האדם השואל ומעלה את השאלות הללו- האם הוא מחפש את התשובות, או שמה את השאלות. ניתן לשאול הרבה שאלות, חלקם אמיתיות לחלוטין, מבלי לחפש תשובות עליהן כלל וכלל!
כאשר השאלה היא המטרה, ממילא שום תשובה לא תשביע את רצוני ולא תענה לי על ההתלבטות. כאשר אדם "נעול" על קושי, ובעצם הוא מחפש את הקושי ומעוניין בעזרתו של הקושי לנגח או לסתור דברים שבהם הוא אינו מאמין- הרי שאין שום סיכוי שבעולם שתשובה, טובה ככל שתהיה, תתקבל על דעתו. מבקרי המקרא מחפשים את השאלה ואילו אנחנו מחפשים את התשובות לשאלות. בצורה כזו, כאשר ניגשים כך לשאלות, הרי שכל שאלה מוסיפה ובונה יותר ויותר את ההסתכלות, כל שאלה רק תורמת את תרומתה להסתכלות הכללית שבסופו של דבר תוביל למציאת תשובות מעמיקות יותר ושלימות יותר.

אחת הדוגמאות היותר טובות ששמעתי לגישה אותה אני רוצה להסביר נוגעת לשיטתו של הרב נוייגרשל להסברת השואה. אני חולק מכל וכל על עצם הנסיון להסביר את השואה או לנסות למצוא "סיבות" לטרגדיה הנוראית הזו, לדעתי השואה מצטרפת לשורת הדברים שאותם אין אנו יכולים או מתיימרים להבין. אולם בדבר אחד אני אכן מסכים עם הרב נוייגרשל. בפתיחת דבריו הוא מסביר שאין הוא מתיימר להסביר את השואה למי ש"צועק מנהמת ליבו על השואה". מי שהיה שם, מי שזועק את זעקת כאבו, לא יוכל אף פעם לקבל תשובה, הגיונית ככל שתהיה (ושוב, לדעתי אין כזאת תשובה לגבי השואה). כך גם מי שזועק את

זעקתו לגבי ביקורת המקרא, מי שבא אל הלימוד מתוך אנטי, מתוך רצון להתנגד ולמצוא "בעיות" בתנ"ך שיוכיחו את צדקת כפירתו- אדם כזה לא יוכל אף פעם לקבל ולהבין תשובות לשאלותיו, הגיוניות ככל שיהיו.

כך, בהשאלה, גם בנושא שבו עוסקים. חז"ל משתמשים בדבריהם במושג "אל תחקור", לא "אל תשאל" או "אל תברר" אלא אל תיגש כחוקר, כמי שמחפש בשכלו את האמת ועורך ניסויים כדי למצוא מה המציאות. הגישה צריכה להיות אחרת לגמרי- אנחנו יודעים כבר מה המציאות ומקבלים אותה כמו שהיא וכעת אנו עוסקים בהבנתה, בקבלתה ובהפנמתה. איננו (בתחומים העליונים והלא מובנים שבהם אנו עוסקים כמובן) בודקים אם הם אמיתיים או לא, אלא מנסים להבינם. הגישה לנושא היא החשובה, אם ניגשים בענווה, מתוך רצון אמיתי לקבל ולהבין- הרי שמותר וגם צריך לגשת לשאלות, עמוקות ככל שיהיו. זוהי אחת הסיבות המרכזיות שתורת הסוד היהודית נקראת "קבלה", חלק גדול מתורה זו בנוי על קבלת העובדות, קבלת המסורת העוברת מדור לדור, כמעט ללא חקירה שכלית או יומרות להבין מעצמך משהו, אתה רק מנסה לבין מה נאמר ולא למה נאמר, וגם כאן- ללא חקירה שכלית או יומרה להקיש בצורה הגיונית מדבר לדבר.

בהקשר הזה זכורה לי התקופה שעסקנו בנושאים כאלה אצל מו"ר הרב וויצמן שליט"א, היינו מגיעים לביתו בשעה מאוחרת, הרב היה פותח ספר קבלה ומתחיל להקריא, כך במשך זמן רב, ללא מקום לשאלות, ללא חשיבה עצמאית... לחלק הדבר היה מתסכל עד כדי כך שהם עזבו את השיעור, ולדעתי אחד המסרים החשובים היה עצם היכולת לשבת שעה בשבוע ולקבל... בניגוד ללמוד השוטף שבו הורגלנו, בניגוד לאופייה של הגמרא, שבה השכל והניתוח השכלי הם מרכז הלימוד- ישנם תחומים שבהם עיקר העניין הוא לקבל וללמוד מהמסורת העוברת מדור לדור.

השאלות שהעלנו בשיעור האחרון אומנם אינם "קבלה" במובן רגיל, אולם הם שאלות שעוסקות בתחומים שבהם אין לאדם יכולת להעמיק ללא קבלה מהתורה. אין לנו כלים אנושיים להבין הכול, אולם אנחנו יכולים להגיע לעומקים אדירים בזכות העמקה בתורה. חז"ל מלמדים ומרמזים פעמים רבות לעומקים אלה, אומנם בדרך כלל חז"ל נוקטים בדרך עקיפה ובלשון שאינה ברורה ויש צורך בחשיבה מרובה כדי להבין את הדברים, אולם הנושאים מטופלים בדברי חז"ל ברוב רובם של המקרים.

למעשה הדברים רחבים אף יותר- הדרך להגיע אל אותם עומקים, הדרך להבין את אותם דברים שמעבר להבנתו הפשוטה והישירה של האדם היא להגיע אליהם דרך התורה. רק מי שהוא מעל כל זה, מי שמגיע מהמקום שמעבר למגבלות האנושיות, יכול להוביל אותנו אל הדרך הנכונה ואל ההבנות האמיתיות בתחום זה. וכך גם אומר המדרש שהבאנו למעלה:

"ר' חמא בר' חנינא פתח: הזאת ידעתה מני עד מני שים אדם עלי ארץ (איוב כ ד) אמר ר' חמא בר' חנינא משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרים, והיו אלו שואלים לאלו מה שיברון נעשה במדינה היום, של שישי היו שואלים של חמישי, ושל ה' של ד', ושל ד' של ג', ושל ג' של ב', ושל ב' של א', ושל א' למי היה להם לשאול, לא לבני המדינה... כך מעשה כל יום ויום היו שואלים אלו לאלו מה בריות ברא הקב"ה בכם היום, שלו' היו שואלים לה', ושלה' לד', ולשד' לג', ושל ג' לב', ושל ב' לא', וא' למי היה שואל לא לתורה אתמהא שקדמה היא לברייתו שלעולם [אלפים שנה] הה"ד ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח ל) ויומו שלהקב"ה אלף שנים שנ' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ ד) , הדא היא הזאת ידעתה מני עד התורה יודעת מה היה קודם ברייתו שלעולם אבל אתה אין לך עסק לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ, ר' לעזר בשם בר סירה (אמר) בגדול ממך בל תדרוש, בחזק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תדע, [במכוסה ממך בל תשאל], במה שהורשיתה התבונן, אין לך עסק בנסתרות".

אין אתה יכול להתמודד עם החקירות של מה שהיה לפני הבריאה לבד- הדרך לעשות זאת היא לקבל מן התורה, לשאול מה היה, לקבל ולנסות להבין כמיטב יכולתך. מובטחים אנו שככל שנתאמץ יותר כך תגדל הבנתינו.